צביה אופנברג / אמהות |
נם
וקרן אור משתעשעת
בתלתליו הכהים.
ילד קטן
פוקח עין,
מביט סביב
ומעלה חיוך,
כך סתם,
ללא סיבה,
אל זיו היום,
אל חום הקיץ,
אל ניחוח העלים,
אל האור,
ושמחת היקיצה,
אלי,
אל אמא
שהושיטה את ידיה
לחבק,
לאהוב את האושר הזה
התמים, המתוק
שהוא גם אושרה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|