צביה אופנברג / זכרון |
סוגר את הדלת,
ובאופן מוזר לא ראיתי
את זר הפרחים שבכד,
ומבלי להרגיש
שכחתי את שם האחרת
ומבלי להרגיש
פסעת לאט במורד.
ועברו הימים
שרשרת של רוך ועצבת
והיו גם ימים
של אושר ושמש ושיר
אך בלב, שם בפנים
זכרתי כל רגע ושבר
וימים כה רבים, כה רבים
חלפו, מבלי להותיר.
ושוב, פתאום
בקע זכרונך מן החושך
רגעים נדירים
של טוהר ואור ויפעה
ואין משמעות
לזמן, למקום ולעצב
ויש רק חלום
שברירי
בפנים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|