צביה אופנברג / הביתה |
אל אמא
כמו פעם כשהייתי קטנה,
רגלי היחפות עקוצות סירפד
ועשב מתגלגל בשערי
אגלי זיעה נוטפים על הרקות
ומותירים שבילים של התרגשות
פני סמוקות,
כי תם היום והמשחק נדם.
רוצה הביתה
אל ריח התבשיל החם
שמדגדג בנחיריים
רוצה חיבוק
וכוס חלב,
ומים ובועות סבון
על כל שריטה בגוף.
ואז רק נשיקה,
לישון...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|