ג'ני פקמן / פסיעות |
הזמן,
וגם אנחנו.
ראי איך מתכדרר
הרגע לעבר!
האם תרצי לזכור?
הביטי: לא שכחנו.
פסיעה ועוד פסיעה
על סף האין-לומר.
יישארו לילות
מעוטרי ירח.
יישארו מילים
ותהיות לרוב.
יישארו שמות
ולא ידעך הריח,
ואיך בכלל ניתן
לנוס כל כך קרוב?
וכשמעל ראשינו
תחלוף צינת דצמבר,
ויתכסה הנצח
ברוך קטיפה שחורה,
תראי: זה יעבור.
אולי יהיה בסדר.
מעבר לקווים -
הנני, יקירה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|