צופה בכנען דועכת
ונפרשת כשמיכה מטולאת,
הארץ חולה -
אך לרגע נדמה, רק לרגע נדמה
שיופיה חוזר אליה
והיא לובשת בהוד ובהדר שמלה
ארגמנית,
מהלכת באצילות על פני תהום
וקוראת "שמע ישראל" בקול צעקה.
ואני מתמלא ברוגע
אך גם -
בעצב,
על כך שאתה שרצית כל כך
לחזות בביאת משיח בן דוד
לא זוכה לראות את נכדך כותב
שיר מול השקיעה.
אותה שקיעה
שהתפללת לראות בירושלים הבנויה,
שלמענה הנחת תפילין כל שחר
באלג'יר הרחוקה;
סבא...
מה חשבת כאשר הגעת לנמל יפו?
מה חשת כאשר היית לראשונה בכותל?
מה חשת כאשר גילית שארץ זו אינה ארץ אברהם,
היא אינה זבת חלב ודבש -
דם זב ממנה ולא צוף. |
