עופרי-אור אלאלוף / שירי קיץ |
הקיץ ייטול את הלומי השירה כשיירי הבניינים המטים
אל אור החום - באדי אדמה המתבקעת,
כאלומות שדה המתאספות אל ידיים עמלות;
חום תחילת הקיץ צונח בגבהים, הכל נובל וקם.
יש שההילה מתמסמסת
ונבקעת מחריצי הזמן.
-
על כן אין האדמה נחרכת, היא שוקעת בערפילים,
טובעת אל משקעי הזמן.
-
גם אל החום נופל כך;
העצים המצהיבים רוח יוקדת, ותעלות הסוכר זורמות מחוץ לביבים.
השכחה מתמוגגת לערפילי זכרונות.
-
הצבעים עומדים כנגד הרוח
ואין דבר נרקב, בספרי הראשית.
12.6.09
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|