הקיץ ייטול את הלומי השירה כשיירי הבניינים המטים
אל אור החום - באדי אדמה המתבקעת,
כאלומות שדה המתאספות אל ידיים עמלות;

חום תחילת הקיץ צונח בגבהים, הכל נובל וקם.

יש שההילה מתמסמסת
ונבקעת מחריצי הזמן.

-

על כן אין האדמה נחרכת, היא שוקעת בערפילים,
טובעת אל משקעי הזמן.

-

גם אל החום נופל כך;
העצים המצהיבים רוח יוקדת, ותעלות הסוכר זורמות מחוץ לביבים.
השכחה מתמוגגת לערפילי זכרונות.

-

הצבעים עומדים כנגד הרוח
ואין דבר נרקב, בספרי הראשית.

12.6.09