"שטויות" קרא לי ונעלם מחיי.
שטויות - הגיע לי אחרי כל מעלליי.

הוא הגיע והצליח את החומות קצת להמיס,
הצליח שוב צחוק לחיי להכניס.
האיש שהזכיר לי איך זה לחיות.
האדם שגרם לי לפתח מחשבות.
הוא הוציא אותי מהניוון של שרירי המח והלב
נזכרתי שלפעמים שווה להסתכן בכאב.

אולי הייתי צריכה אותך באותו זמן ומקום,
אולי פשוט היית האדם הנכון.
עזרת לי להתחיל לצאת מהתרדמת,
אבל לפני שחוזרים לרוץ צריך ללמוד שוב ללכת.

החומות הפנימיות לא נכנעו ונשארו לעמוד איתן
חוסמות את כל מה שניסה לעבור דרכן.
לא ידעתי לחגוג את הדברים הטובים,
לא הצלחתי להוציא את המילים.
הרעיונות לא יודעים להתנסח לשיחה
ואני פחדתי להיות שלך.
לא הרגשתי ראויה, לא מספיק טוב
ולכן לא העזתי לשמור אותך קרוב.

שטויות כך קרא לי האיש.
שטויות, כך גרמתי לו להרגיש.