והתהלכתי דרך קירות.
ראייתי הייתה מפוכחת,
עיניי היו עצומות.
קירות חסרי טיח,
בלי צבע, צורה ושם.
עיניי לא טחו מלראות
איך שוב יצאתי אשם.
קירות חסרי צורה,
את אשמתי לרוח מטיחים.
לקחה הרוח את בנותיי,
והקירות בשמותיהן קוראים.
בלילה קמתי משנתי
והטחתי ראשי בקירות.
כעת הם אדומים כדם,
צורתם צורת מצבות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|