יושבת במרפסת בעשר בערב
לבד, בוהה בשמים ובכוכבים
רגלייך שלובות ומבטך נושא תפילה
לאל עליון מתוך השחור והאפלה
לבד עם עצמך
לעולם לא יגעה
כל האנשים
כבר מזמן נעלמו
יודעת רזים
מתוודעת לסודות
שותקת, לעתים גם צוחקת
כשאת נשאלת לפשר השתיקות
יושבת שעות, עד אחת בלילה לעתים
כשכל אורות העיר הגדולה כבר כבים
קמה, חוזרת לחדרך ונרדמת
ולעוד יום מסתורי מתעוררת
לבד עם עצמך
לעולם לא יגעה
כל האנשים
כבר מזמן נעלמו |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.