ענת נצרתי / רגעי שמש |
ניתקו מדעת
בצליל אחד צלול
שחור אישון התרחב
תקרה הפכה שמיים
עמעם המצלמה נותן להכנס
טבעו ספינות חוקים
שרשמת בעיני
ורשמתי בעורפך
פחם
אור אצבעותיך החריף
פעם היה לטיפה
כמו שחתול מנחם את פרוותו
עיני ידעו לטעום בו
ונוס רזה על הצדף
זקוקה לקרם הגנה
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|