לפעמים, אתה הולך ברחוב, וחושב לעצמך, איך זה, שהבחור הזה,
שעומד ליד תחנת האוטובוס, והוא יחסית צעיר ממך, נראה פחות טוב
ממך, ובטח גם פחות חכם ממך, אבל דוקא לא נראה כמו אידיוט גדול,
אפילו, יש לומר, נראה כמו גבר-גבר, אחד כזה שיכול להיות חבר
טוב, או אח קטן, ואולי הוא באמת קצת דומה לך, או בכלל לא, מן
גמד כזה, מכוער, ורואים שיש לו טעם חרא, כי הוא לבוש בהידור,
עמוס בתכשיטי זהב מגוחכים, וצווארון חשוף עמוק, כמו כל
המטרו-סקסואלים המטופשים האלה, ואתה בדיוק עובר על פניו,
ותוהה, איך זה, שהוא לא שם לב אלייך. לא שם לב כלל.
  ומבטך, שעבר אותו, שהמשיך כבר הלאה, למרות הצביטה, למרות
ההפתעה, או השמחה, וההקלה, פוגש פתאום את עיני הנהג של
האוטובוס, שבדיוק הגיע, ומבטו הריק, שחזר מן המראה, עובר דרכך,
ומשום מה, בדיוק באותו הרגע, אתה מחליט לעזוב את ההגה ולתופף
קצת על המראה, ולשרוק קצת, ואתה כבר בקצב, אז אתה עושה איזו
תנועה יפה עם הטוסטוס, ואיזה בדל סיפוק עצמי חודר בך, כאילו
נהיית קצת יותר יפה פתאום, כך ברגע, על בן-יהודה, מסלול שלישי,
איבדת עשרה קילו, וכמעט שאתה ממריא, ומימינך אוטובוס, שהנהג
שלו, זה עם המבט הריק, נשאר עם מבט ריק, ועיניו, כלל מופנות כך
בטבעיות קדימה, כאילו פספס אותך לגמרי, כאילו בכל תנועת הראש
הארוכה הזו, מהמראה שמשמאל ועד לתנועה שממול, כלל לא שם לב
אלייך. כלל וכלל לא שם לב אלייך.
  והכתפיים שהתרוממו צונחות, וחיוך הופך עקום, כזה שמופנה
פנימה, על טיפשותך, על משחקיך המפגרים, ועל זה, שזה בכלל נשי
מאוד, ככה, לחפש מבטים ברחוב, ועל זה, שמה לעשות, כמוך, כולם
הולכים מכאן לשם, ומבטם תמיד נודד, רק מהמראה שמשמאל ועד
לתנועה שממול, ומחשבתם, גם, לעולם נודדת, בין מאיפה שהגיעו ועד
לאן שהולכים, ומי שם לב למי; למי אכפת באמת, מי שם לב למי, הרי
לך לא אכפת, לך לא אכפת מי שם לב למי - לא, זה לא נכון, אכפת
לך, אכפת לך מי שם לב למי, אכפת לך, שישימו לב, אלייך, וזה
מתסכל, ובאמת אולי קצת נשי, אז אתה דורש מעצמך אולי קצת פחות
לחשוב לעצמך, כי אתה נוהג, ובכלל, מה אכפת לך מהשטויות האלה,
מה, אתה כוסית? - אז אתה מרכין ראש וחותך איזו מכונית אדומה,
שם עוד קצת גז, חושב על הפניות שצריך לקחת, ועל סידורים שיש
לסדר, ומנסה בכל הכוח לא לשים לב, לא לשים לב למי שם לב למי.
 אבל אם פתאום, בלי כל התרעה, איזו בחורה יפה בצומת, תנעץ בך
מבט, ותפלוט איזה חיוך ביישני, יירגע בתוכך איזה דופק חרישי,
חושש ומהיר, ושלווה, כמו חיה ניצודה שמצאה את העדר, תלווה את
המשך המסע שלך.
  ולפעמים, כבר פשוט מגיעים.