וכשאמרת שזה יהיה פשוט, האמנתי לך.
נמצאת במערבולת ונשאבת לתוכה מרצון.
כל כך חם ואוהב, אך רחוק עד כאב.
רוצה אותך לצידי ורק כדי לחוש את הביטחון.
חשבתי שבגלל הפערים בנינו - תהיה יותר בוגר ואמיתי.
נותן לי תחושת חום רק כשהרווחים ברורים לכל.

ממשיכה להגיע, ממשיכה להיחשף, ממשיכה לגעת, ממשיכה לקוות.
אז חציתי את הגבול כשראשי מלא חששות ומחשבות.
לראשונה בחיי חוצה את הגבול לגמרי לבד. מצוידת בדרכון ומזוודה
קטנה שמכילה המון בלבול וציפייה.

קבענו לפני הנסיעה שתמתין לי מיד לאחר מעבר הגבולות,
לא הייתה שום דרך לבדוק היכן אני או אם באמת הגעתי.
כל כך פחדתי שתתייאש, שתסתובב ופשוט תלך.
לקח לי זמן להתעשת, נשמתי בכבדות. ממש חששתי מהנסיעה ובמיוחד
מהמפגש איתך.

מרגישה שנוצר בינינו קשר, אך לא יודעת לאן פנינו מועדות מה
מחכה לי ואם מותר לי להקשר קצת יותר.

ואם אני מתגעגעת מאוד אז מה? מותר לחצות את הגבולות?