כשיפית נולדה היה כבר ברור שמשהו בה אינו כשורה.
אך כשאביה הושיט לה את ידו והיא נגעה בה בלהיטות ואחזה בחוזקה
בבוהן הגדולה, כבר אז היה שבוי בקסמה.

כשאחיה של יפית, הגדול ממנה רק בשנה, הלך לכיתה א', היא עוד
נותרה בגן טרום החובה.
אך כשאמה אספה אותה ויפית חייכה אליה כמו שרק יפית ידעה, לא
היה אושר גדול מכך לאם הצעירה.

כשליפית נוספו שני אחיינים קטנטנים ושובבים, היה ברור כי יש
להם דודה מעט שונה.
אך לא היה אדם עלי אדמות מלבדה שיכל לדגדג אותם ולהצחיק באהבה
כה רבה.

אם אתם את יפית לא פגשתם, אז דעו רק זאת:
כשיפית שרה העולם כולו היה מאושר, אף אם היה זה רק לרגע קצר.