עברה עליו תקופה לא קלה,
תהה אם ישנה עוד חמלה,
היה כה טרוד, עצבני, ויגע,
חשב שהוא כבר משתגע.
מפני מחלה נפשית,גופנית,
חולפת, אולי סופנית,
תורשתית, גנטית, או זיהומית
הוא נתקף אימה תהומית.
עצות משונות קיבל גם לרוב
ממי שחש עצמו קרוב,
ביקר אצל רופא, פסיכולוג,
גרפולוג וגם אסטרולוג.
במאמציו לא מצא כל תועלת,
סתום המבוי, אין תוחלת,
הכול כבר אבוד, כך הסיק, כך סבר,
הטוב רק נחלת העבר.
אך היא בשלווה את הסדר השיבה
"תחשוב חיובי!", כך הגיבה,
ובאינסופיות אהבתה
עליו קצת אופטימיות כפתה,
במשימה בה דבקה שוב הצליחה,
תקווה חדשה בו הפיחה.
ובהדרגה, לאט אך בטוח
שפר לו מצב הרוח,
אחר כך הוטב גם מצב בריאותו
ונחה מעט דעתו.
ואז גם הבין: הן זו אהבה,
היא זו שביסוד התקווה.
כן, האהבה לנו היא מתנה
בלב היא תופסת פינה,
ברגע נכון תשמיע קולה,
קרן אור תשלח באפלה.
כשקר ומעיק, בקשו אהבה
כי היא הפיה הטובה,
כשמר ועצוב חפשו אהבה,
כי בה חבויה כל תקווה. |