איזבל לארן-ורסיין / גלי זמן |
ואי אפשר לחזור,
לא רוצה לחזור.
אל אותה הרגשה,
ידועה ומוכרת, ואותה
מצגת חיים עלובה,
עולה להדרן בבימת הזיכרון.
כל מה שמכיל הראש,
הוא הכאב שעבר מן הלב,
כל מה שרציתי היה להרגיש.
איזה משהו לאיזה איש,
ומי אמר שזה רק בפנטזיה של האידאלים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|