אלכסנדרה לגזיאל / לכודה |
סגורה בתוך כלוב מזהב
העצב גובר מדקה לדקה.
לא יכולה להגיד דבר
לא יכולה להגיד מילה
מרגישה לבד במקום החשוך הזה.
ואתה, אתה מונע ממני,
מונע את אושר חיי
יש לי הכל אבל אין לי כולם.
רוצה להשתחרר אבל משהו כובל
איפה העזרה מלמעלה?
האם נשכחתי בידי האל?
לא מגיע לי חיי עצב.
מחייכת, צוחקת, עובדת
ובפנים הר געש, מתפוצצת.
דמעות שנחנקות בגרון
ויוצאות כשאני לבד בלי אף אחד.
זועקת בתוכי לעזרה
אין אחד ממכם שחושש שקרה אסון.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|