אני מכניסה אגרוף לעוד מחשבה. כבר קשה לי להדוף אותן, זה קרב
עקוב מדם.
נכנסת עוד אחת ועוד אחת, סוג של רוקי, רק חסרה לי הבחורה
הכוסית שמכריזה על הסיבובים.
אני כבר מותשת, זה לא נגמר! הנה נכנסת עוד אחת ועוד אחת.
אני מקבלת נוק-אאוט מאיזה מחשבה אחת סוררת על העתיד הקרוב.
היא צוחקת לי בפרצוף, חיוך מרושע וזדוני. אני מנסה לקום, אני
מתנערת ומביטה בה בסלידה.
יורד לי דם. רק עכשיו אני קולטת, אני מדממת. הבתזונה גרמה לי
לבזבז כדוריות דם אדומות. אני אראה לה מזה! אני קופצת כמו מייק
טייסון על שתי הרגליים, המחשבה מסתכלת עליי בהלם.
"הפתעה" אני אומרת לה יורקת דם ותוקעת בה מבט רצחני. אני אוזרת
את מיטב הכוחות שלי ומכניסה לה באבי אביה, היא לא צפתה את זה.
היא עפה ישר על הקיר של המיטה שלי ומתפוצצת לאלפי רסיסים
קטנים. אני יכולה עוד לשמוע את הצרחה שלה מהדהדת בין הקירות.
זהו, זה נגמר.
אוח, איזה ניצחון מתוק. נכון לעכשיו. אני אנוח לי כמה דקות עד
הקרב הבא.
זה תמיד קורה לי כשאני עם עצמי, לבד, מול המחשב או בכל מקום,
כשאני לבד, הזונות האלה
עושות לי אמבוש וקופצות עליי. המחשבות האלה. עם מי הן חושבות
שהן מתעסקות?!
סעמק. אני צריכה סיגריה.לא. אני חייבת להמשיך לעבוד על התסריט
שלי.
בסוף לא יהיה לי סרט גמר. מה אני אעשה? מה יהיה?!
הנה זה מתחיל שוב פעם...
דינג - דונג!!!