תמוז כבר כמעט וחלף,
עונת האפרסקים בשיאה,
הם מלבלבים בכבשנו של השמש
השורף אישה.
היא בוכה לפרקים
מתוך כאב לא מובן,
וכל פעם נדמה שהדמעות
מקבלות רצון משל עצמן.
ימי הצום קרבים
והאישה מביטה מהצד
משתוממת מול מצב
שמעולם לא חוותה
בתחילתו של אב.
היא עומדת בתדהמתה
ובוחנת את התקדמות התכהות הבשר
הלח מתערובת זיעה, דמעות
ודם אפרסקים ניגר. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.