זהו רגע של חולשה, חולשה
חולפת, מתחלפת. רגע
של קפריזה עוקדנית, אםגם
מוכרת. רגע שאת סופו תדע
רק בסופו. אך,
ניתן גם, כמובן, לכתוב
אחרת. ניתן, למשל, לא להעתיק. אך, לא
לרכב על גל-לא שלך, זהו חטא. הרי
לכל משל - נמשל, ולכל מילה
עין. היי בעבורי,
שירת אבידן, מילה
ואהיה לך עין. אך,
עין תחת עין נמשול, ומילה
תחת מילה נשיל. ואני
הרי רק את עצמי ביקשתי. מה עוד
שנותר עוד זמן, ויש
מקום למילותייך כאן. שם
לא אזכה לבוז. שם ורק
שם אדע, ואדע זאת
שמה.
שמה, וכאןמה? יש ומתערבב הצליל -
מתערצלל. לא,
דוד לא היה מעורצלל, אבל
רצה גורל, ואני
עלכן חשוב.
גםכן.
גםכן או גםכן? זו
השאלה. ההיה זה גםכן
שכזה
או
גםכן שאלה.
אל תפנו מבט, לא בי
התשובה. רק שאלה
אחת נותרת
ההיה זה גםכן
מסוגי
או
גםכן בהשאלה.
ומהם תחשיבי משורר
עבור קורא,
הוא מדלג מעליהם,
משאירם לכמול, להישכח.
אך תחשיבי קורא,
תחשיבי קורא הם קודש. קודשי
המשורר
הם לכאורה ביופי. אך תמיד
ביופי פגם - תלוי הוא בקורא. תחשיבים-
לא-תחשיבים, סלסול צלילי,
או צרה
במקום חירה, משורר
לעולם לכוד
בתחשיבי קוראיו. |