[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







מאייה וייס
/
מכתב בלילה בודד

"אהוב יקר, לא עצרתי אפילו לראות כמה זה עולה לי..."

אני כותבת לך, אהוב יקר מתוך הלילה הריק, מתוך געגועים בלתי
פוסקים, מתוך מחשבות מבלבלות, מתוך אותן עיניים דומעות.
עוד לילה רחוק ממך, עוד יום שקט בלי קולך.
אך האם זה עוד אחד מיני רבים? האם הכול נגמר? האם הלכנו
ונפרדנו כבר ואנו לא מרגישים?
ואני יושבת פה עם הדף, עם העט, בלעדייך.
חושבת על כל התקופה שהיינו לחוד,
רואה תמונות עם חיוך ולצידן את הגעגועים. רואה בחורה חזקה
ולצידה פחדים. הפחד לקום בלעדייך וככה לחיות לאחר חצי שנה של
מרחק, ומצד שני חיים שלמים בהם אולי עוד לילות כמו היום ירדפו
את נשמתי.
והמאזניים לא מתאזנות, כף מושכת את השנייה, לרגע אחת נראית
מנצחת וברגע השני זו שמולה.
היכן זה ישאיר אותי בעוד תקופה? האם אני אתרוקן? האם אני
אתמלא? האם אני איעצר או שמא אתקדם?
אין תשובות, ושוב צריך לקחת את הסיכון. לקחת את הלב ולשים אותו
על אש קטנה, לשים אותו בהיכון שאוטוטו הוא עלול להיפגע.
והלילה הזה יעבור, והשמש תזרח, ואולי נדבר ואולי לא.
דבר אחד אני יודעת, לב לא מחזיק הרבה זמן.
גם לו יש פג תוקף, וגם הוא חדל מלהרגיש לאחר שנפגע במשך זמן כה
רב.
ועם הכול אני מניחה ראשי על כרית,
חושבת על תפנית,
ומנסה להירגע.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
יש חוג וירטואלי
חדש ליצירת
סלוגנים
שימושיים
וססגוניים של
בתיה עוזיאל -
פרטים בהמשך.


תרומה לבמה




בבמה מאז 24/4/10 6:58
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מאייה וייס

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה