|
שפתיו אדומות
עיניו שטוחות מבע
כרזת הרהב מנוססת רחובות
הרוח חדלה לאחור.
עורות דובים סינטטיים
פרושים על דרגשי ילדים
אין אמת בחלומות הבדיה
הקשיבי לשירת הרעד.
שבשבת יבשות נעה בגבולות הגזרה
קצף הגלים נישבר אלי חוף
אישונים שחורים לחישה
מעטפת הלילה הגדולה.
צינורות חלודים של דעת
מאדימים בעיניי המתבונן
גופים חדלים של אור
נושקים לשפתי הצורה.
|
|
|
לא כל יום
פורים.
ברוך גולדשטיין
מתחפש לחנן
פורת. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.