נכתב לאחר ריב משפחתי חריף בילדותי

כאב, שנאה וצער.
הבית נסגר כמו שער.
בתוך הקירות
צעקות נספגות
כאב ממריא לשמיים.
דמעות מציפות את הכר שבמיטה
אי אפשר לשמור את המכה.
בוהים בקירות, מרגישים רע,
מנסים ומנסים להחניק עוד צעקה.
העיניים מביטות, במבט כואב וכועס
אין שום סיכוי שהכאב יתמוסס.
כל הצרות באות ממך,
אין לך מקום שהוא רק שלך.
שוב בוהה במבט מנוכר
וחוזר לבכות על אותו הכר.
מסתכל על דברים- הם לא חשובים
מחפש שינוי בפרצופים אחרים.
יודע שתהיה מסוגר בעצמך לעולמים.
אין לך מה לבטוח באחרים!