רציתי לה להגיד
כמה אני אוהב.
ולא רק
אותה.

היא כמו ילדה,
שומרת על שובבות
בלי כוונה,
והנה היא לומדת
מעוד טעות.

שקועה בכמה בועות
ססגוניות,
וכשהבאתי לה ליטוף
היא כיוונה את ידי לעצמי
ואמרה
שחשוב יותר שנאהב את עצמינו.

בכל מקום בו היא דורכת,
היא מריחה את האוויר
שאולי יעלה לה זיכרון
של משהו משמח,
לשם שינוי.
כי עצב זה גם פיתרון
וזה נעים.

רצון פתאומי
מניע אותי להתנהגות
ולמרות שאכפת,
אני אוהב אותה.
בלי הרבה מילים
האדמה משמרת תפילתינו.
מתי שגם את תאהבי בחזרה-
יתחילו חיים חדשים.