New Stage - Go To Main Page


רציתי לה להגיד
כמה אני אוהב.
ולא רק
אותה.

היא כמו ילדה,
שומרת על שובבות
בלי כוונה,
והנה היא לומדת
מעוד טעות.

שקועה בכמה בועות
ססגוניות,
וכשהבאתי לה ליטוף
היא כיוונה את ידי לעצמי
ואמרה
שחשוב יותר שנאהב את עצמינו.

בכל מקום בו היא דורכת,
היא מריחה את האוויר
שאולי יעלה לה זיכרון
של משהו משמח,
לשם שינוי.
כי עצב זה גם פיתרון
וזה נעים.

רצון פתאומי
מניע אותי להתנהגות
ולמרות שאכפת,
אני אוהב אותה.
בלי הרבה מילים
האדמה משמרת תפילתינו.
מתי שגם את תאהבי בחזרה-
יתחילו חיים חדשים.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 12/7/09 7:29
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
עצב פנימי

© 1998-2022 זכויות שמורות לבמה חדשה