בין המצרים, הפטיש לסדן,
קפוא ובוהה בחיוך מעודן.
בשפתיים בורקות,
ועיניים צוחקות,
ונהרות שיער זכים.

בין הסעיפים, הטיפשות לחכמה,
משתאה למשמע תפילתך החמה.
אך ידיי להבות,
מאותן מחשבות,
שאולי ליבך לא יסכים.

בין חברים, למתוק ולמר,
מחפש השלווה, אך מרגיש מנוכר.
מן כמיהת עולם,
לסוף מושלם,
איתך.

בין כה ובין כה, לפה או לפה,
בסיום תאהבי אדם לגופו.
וכעת רק נשאר,
להפיל דבר,
ולגלות אם אני המתאים.