הרי ברגע שארזת מזוודה, נתת לי חיוך עקום ויפהפה כמו שרק אתה
יודע, היה לי ברור שלעולם לא תחזור. ואם להיות כנה לחלוטין,
המחשבה שלא תחזור לא עשתה לי כל כך רע. אתה מבין, לקחתי את
ההזדמנות הזאת לעצמי.
עברתי על כל המכתבי האהבה שכתבתי לך, שרפתי את הכל והחלטתי
להסתכל הלאה, אל העתיד. אתה בטח תוהה למה, אז אם להיות כנה
לחלוטין, זה כי אני באמת הייתי זקוקה למרחב הזה לנשימה.
אני איני אדם תלותי אחרי הכל, בטח שלא בך, ולמדתי מהר מאוד
להסתדר גם בלי העזרה שלך בבית, ואני כבר לא זקוקה לאף גבר
שיבוא להחליף לי את הנורה במטבח. אני יודעת לבד. גם הצבתי
לעצמי מטרות: אני מפסיקה לקרוא רומנים רומנטיים כדי להרגיש
סיפוק. אני לומדת לבשל גם בלי לדבר עם מישהו, אני לוקחת שעה
ביום כדי לחשוב על אנשים אחרים בעולם שמצבם קשה משלי.
עליך להבטיח לי שמצבך גם הוא טוב, ושאינך מתחרט על שעזבת, כי
למען האמת אני חושבת שזה עשה רק טוב לשנינו.
מאז אני הרבה יותר עצמאית, שמחה, מבינה מה טוב לי, ויכולה גם
לאהוב גברים אחרים אז באמת, תודה שעזבת.
הלוואי והימים שלך יהיו יפים כמו הלילות שהיו לנו, ואני לא
מקווה שתחזור לבקר, כי בינינו, אני לא יודעת אם זה יהיה בריא
בשבילי. אתה יודע, דאגות עושות קמטים וגם ככה עברנו הלאה כבר
מזמן.