שיר זה מוקדש לאיתמר, שאיבד את אחיו לפני כמה ימים, ולכל אלה
שאיבדו אח במלחמתנו המתמשכת בטרור. היה זה הלם לכולנו. מקווה
שהזמן יעשה את שלו.


אחים לנפש היו הם תמיד
למרות המחלוקות, לשניהם תמיד היה ידיד,
אחיו שלו, דם מדמו
היה שם תמיד בשבילו.
הלך הוא לשם, הבטיח שיחזור
אך את הבטחתו שכח הוא לזכור.
המשיך הוא ללכת, ללכת משם,
השאיר את אחיו תלוי לו אי-שם.
לא בין החיים, אך נשמה עוד באפו
לא בין המתים, אך מה שווה זה בלי ידידותו.
והוא, מה יעשה הוא עכשיו בלעדיו,
הוא, שכל חייו עוד לפניו.