לבד או ביחד, זה כזה משנה?
והאם זה נכון להיות ביחד כשאדם לא מסוגל להיות לבד עם עצמו?
"אתה חייב לאהוב את עצמך לפני שתוכל לאהוב אחרים"- מי קבע?
ואם אתה יכול לאהוב את עצמך רק דרך האהבה לאחרים?

אתה יוצא למסע, לך תדע, "ללמוד לאהוב את עצמך", רק שאיך שהוא
יוצא שבכל המסע הזה אתה מוצא רק את הפגמים שלך, ואז אתה חושב
"אוקיי, אז את זה אני צריך לשנות" ו"את זה אולי כדאי שאעלים"
אבל מה עשית בזה? במקום לאהוב את עצמך פשוט החלפת את כל
האישיות שלך.

ואולי השתפרת, אולי עכשיו אתה אדם טוב יותר, אבל אתה לא אוהב
את עצמך, אתה פשוט אוהב את מי שאתה רוצה להיות בסוף המסע.
סכנה גדולה.
אולי תתאכזב לדעת שבסוף המסע הזה זה שוב רק אתה, אותו אחד
שהתחיל את המסע, עם אותם חסרונות ואותם תחומים אפורים, ואת כל
זה יכולת לחסוך אם רק פשוט היית עוצר ואומר- אני זה מי שאני
וזה מה יש.

אין אדם מושלם, אין אחד שלא צריך לעבור שינוי כזה או אחר
בחיים, אבל יש דרך ויש צורה ויש סיבה.

אולי פשוט תעזוב וזהו?
למה זה טוב? להרגיע את המצפון? אז זה בסדר, תרגע, לא קרה כלום
הכל בסדר גמור- אני לא אבכה ולא אצעק, לא אגיד כמה נוראי אתה
ואיך עשית לי את זה, אני מבינה, אתה צריך זמן לעצמך..
אבל אל תצפה שאעמוד כאן ואסתכל בך מגשש, אל תצפה שאהיה כאן
להקשיב למשברים ולתהיות, לראות תמונות שלך עם אחרות שחשבת
שאולי יהיו אלה שיגלו לך את האמת או יתנו לך את החופש שאתה
צריך ובו זמנית יפיגו את בדידותך.

אני יכולה להבין למה נעלמת, גם אני הייתי נעלמת, עכשיו כשאני
חושבת על איך דברים נראו מהצד שלך אז כן - צודק, להשאר זה הדבר
הכי מטופש לעשות וכמה שזה יהיה כואב.

אני לא יודעת, לפעמים אני חושבת שמשהו ממש לא בסדר אצלי,
הקופסה נדפקה או משהו בסגנון, אבל היי - אני זאת אני וזה מה
יש.

אתה יודע מה? זה נכון - אם אתה לא אוהב את עצמך יש לך רגשי
נחיתות מערכת יחסים שלמה וכל דבר נראה כאילו נעשה לרעתך, כל
אחד שעובר ברחוב הוא פוטנציאל לבגידה- כי הרי מה כל כך טוב בך?
אבל מצד שני אתה כל כך מעריך כל רגע שאתה נמצא בקשר הזה, אתה
לא לוקח כמובן מאליו, רק צריך למצוא את האמצע בין זה לבין
להיות פרנואיד.
קשה.

אני רואה את זה עכשיו- תהיות אם אתה תתקשר או אני, אתה תזמין
או אני, ואולי אני סתם מציקה כל הזמן ואתה רק רוצה שקט ולא
לשמוע ממני? אולי לא באמת אכפת לך ואתה סתם מנומס? אולי אתה
רוצה לתת לי זמן לבוא לדבר איתך כי אולי פגעת בי ואני לא רוצה
לשמוע ממך?

כנראה שהכי קל וטוב יהיה להעלם, להשאר כזיכרון רחוק בעבר, משהו
כזה שלימד אותי לקח כזה או אחר לגבי מערכות יחסים ואיך אני
לוקחת דברים בחיים.
פשוט להתנתק, לא להרגיש יותר כלום, להדחיק את כל הדכאונות, רק
כדי להתעורר יום אחד ולגלות שאני אותו אדם, עם אותם חסרונות
ותחומים אפורים שלא משנה איזה מסע הוא יעבור הוא פשוט לא יבין
שהוא זה הוא וזה מה יש.