שנינו צועדים בשביל העפר
אני תוהה לאן השביל ממשיך
אתה תוהה מאיפה הוא מתחיל
לעיתים אני חושב
שזה הבדל בינינו
אני לא בטוח, לטובת מי עומד ההבדל
אתה מסמן לי עם היד
איפה היה פעם הכפר שלך
ואני מפנה את המבט
אל הכביש שמתרחק מאיתנו
יש בקצה עולם אחר
למה אנחנו לא נוסעים אליו
דוהרים על הכביש
כמו בסרטים
הראשון שיקפוץ, יזכה בכל הקופה
אתה מספר לי סיפורים ששמעת מהזקנים
ואני פתאום קולט את עצמי, מקשיב לך בסבלנות
כאילו הם היו הזקנים שלי
אתה מביט עלי
ומה אתה רואה שם
ילד מגודל, שלא הפנים עדיין
לאן נושבת הרוח
אני מביט בך
ורואה את ההיסטוריה מתקמטת
אתה ממשיך ללכת על השביל
עוד מאמין, שאפשר לחזור
אני הולך אחריך
אולי נגיע אל הנקודה, בה נצטרך לעצור
והם אומרים לך
אסור לך לבכות
העצב שלך, צריך להישאר עמוק בתוך הגרון
והם מספרים לי
שניצחתי, אני צריך לשמוח
על כל רגע, ולהגיד תודה
אין לי מושג למי
כל אלו שהיו פעם, הבינו את העניין
קמו והלכו
השאירו אותי כאן, עם שביל שלא מתחיל ולא נגמר
אתה מדליק סיגריה, שואל אם אני רוצה
אני לא מבקש לדעת עליך יותר מדי
כבר שמעתי, את כל הסיפורים
אתה לא רוצה לדעת מאיפה אני
אתה הרי מכיר את הרחובות והבתים
מול הכביש שנמשך אל מקומות שאנחנו לא מכירים
עומד הכפר שומם, רק אתה יכול לראות אותו
אין שם שלט, גם לא זיכרון דברים
אני מחפש מה לומר
העצב שלך תקוע עמוק בגרון
השמחה שלי מפורקת לרסיסים
לעיתים אני חושב
שזה כל ההבדל בינינו, לעיתים אני מבין שזה ההקשר
אתה מחייך כמו מבקש לומר
שזה לא לטובתי ולא לטובתך.