|
מוקדש לשמש שלי
אני שוב עומדת למות
הכיווץ הפתאומי של הלב
החולשה
ההתפשטות של הכאב
בתחושה
הסחרור והכניעה
אבל שלא כמו בראשונה
הפעם זה לא טוב
ולא רע
זו פשוט חוויה
שלמה
ממלאת
מלאה
ובמעמקי התודעה
הכאב הוא חד
כמו היראה
אחד
כמו הפחד לאבד את הקדושה
כמו האהבה
גם הוא מעתיק את הנשימה
מענה את הנשמה
דוקר מין הרגשה
ומחנק
בחזה
בעיניים
באף
גם הוא נשטף
בגשם הראשון
בבכי האחרון
שאי פעם תחושי
על פניך
בתוך תוכך
בסוף העצוב של עולמך
במוות העלוב של רצונך
הבלתי נרצה
הנרצע
עד מוות
ושוב שכלי הרפוי
מזכיר לעצמו
שזה הסוף
ודי
ובכל זאת
כל פעם בחשאי
זאת ההתחלה
שמתגלה
ועולה
מתוך החושך הנורא
והסוף?
הסוף אף פעם לא בא
אף פעם
לא בא
כמו בפעם הראשונה
ולעיתים אראנו בזווית העין
חומק ממני
בזריזות |
|
|
שומעים אותי...
הלו... הלו...
זה עובד?
(המוצון מתבלבל
בין מיקרופון
לסלוגן) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.