במחאה על הצעת חוק של מפלגת ישראל-ביתינו, לאסור על ציון
יום-הנכבה

כמו מכחישי השואה באירופה,
מכחישי הנכבה צמחו בארצנו;
אינם שונים מהם במאום.
אותה צביעות, אותה ארשת מרושעת;
בושה וחרפה לאו"ם.

חוק איסור יום-הנכבה עוד אות-קין;
אות-קין ל"דמוקרטיה היחידה במזרח-התיכון".
הצבא "הכי מוסרי" בעולם;
טבח דיר-יאסין, לוד ורמלה...
לג'נוסייד אמיתי המתכון.

באותה נכבה שהשלטון מנסה להצניע
גורשו מאות אלף;
עוד עולה הזעקה מאדמת יאזור, פאלוג'ה וסומייל.
אך ל"היסטוריון" איווט שום עובדה אינה מזזת;
להבין אמת היסטורית אין ידו לאל.

הייתי רוצה לראות מה היה מתרגש
אם כדברו היה קורה באירופה;
אם למשל, בגרמניה או צרפת היו אוסרים על יום-השואה.
אזי לנתניהו וליברמן היתה נטרפת הדעת;
ונזעק פיהם: זוועה! זוועה!

אם איזה שר פיני או איטלקי רק היה מוציא מלל,
הכל היו מאשימהו בהכחשת-השואה.
אך לישראל מותר להכחיש את הנכבה.
מותר לה לאסור  על איזכור הזוועה.

מותר לה להכחיש נישולים בכוח;
מותר לה לטעון: הערבים בעצמם ברחו.
מותר לה להצדיק עוול מעשה-ידיה;
מעשי-רצח והרס, שבזדון בוצעו.

יום-קלון נוסף רובץ על ארצנו;
אך העם הפלסטיני לעולם לא ישכח.
זכר הנכבה יישאר בלבו לנצח;
משום אזיק או טנק לא יברח.

את זכר האמת ההיסטורית למחוק לא יצליחו;
בשום איסורים וחרמות לא יוכלו לכוחה.
בושה וחרפה ליוזמי חוק-נירנברג 2009!
הקץ לחוקי-השטנה!