בסוף תמצאו את כתביי, הרי,
ואז...
יתגלו ניצוצות של גאונות, הניתנים רק
לנרקיסיסטיים מספיק, מגלומנים מספיק, ילדותיים.
דעו אתם מאהבים זקופים, ששיחקתי באסור.
כשהלכתי זקופה ידעתי את רגליי העבות, מאוירות
וכשהישרתי מבט, ידעתי עיגולים שחורים מצלים
וכשהבטתי בעיניים שיכורות,  גם אז ידעתי
פרצוף שאיבד מזוהרו מלחלח שפתיים מדממות.

פאם פאטל התאבדה, נישאה והתאבדה, ילדה ילדים והתאבדה
להדחיק כל מה שהתאדה.
עכשיו היא חיה ככה.
כמו ילדה מכורבלת בגוף של וואחד-אישה וטוב לה...
כל כך שלו להציץ דרך דודה.