יום אחד כשתקומי בבוקר
תגלי שמשהו השתנה
כי בבוקר הכי קשה
התחלה של יום
והתחלות
הן תמיד פחות קלות.
וביום הזה כשתקומי, עדיין לא יהיה קל
אבל לפתע יהיה פחות קשה.
כן,
הוואקום נמצא. וואקום מוחשי,
כמו לרוקן את הפה מאוויר ולחוש בשפתיים נושקות לחיך.
כך התחושה בלב משהוא מתרוקן, חדריו נושקים האחד לשני.
לא, לחלוטין לא ניצלת במלואו את הלב, אך בכל זאת ריחפה תחושת
אוויר בין המעברים.
ריענון חדרים.
כמו לפני פסח.
פסח של הלב.
חג האביב, והאביב כידוע הוא תקופה קצרה.
ותוך כדי אולי בכלל תגלי, שריעננת אותו, את הלב,
אפילו לא למען מטרה מיוחדת.
ריעננת כי חשת שהדבר נדרש, שיש צורך בחלופת אוויר בין מעברי.
רעננת והמראת, התעופפת, התבוננת, נחתת, לעיתים בעל כורחך,
נחיתה רכה אחת, ואף אחת נוספת רכה פחות,
ובכל הזמן הזה התבוננת.
לא פסקת מלהתבונן,
ולשאול,
את עצמך,
האם נישאת אני על גל נשיפותיו,
או בעצם על עוצמות שאיפותי?
ולא מצאת תשובה,
וייתכן ולא תמצאי.
אבל תשובה אחת תמיד נמצאת- ואותה תמיד ידעת.
ריענון חדרי הלב נחוץ לך ילדה.
ילדת חג האביב.