אמר המלח אל הקפטן
אבד נתיבנו עם ליל
כי כבו כל המגדלורים
בכל ארצות תבל

התנבא המלח והוסיף עוד
נמל לנו דרוש טרם-אור
כי האופל מהלך אימים
עלינו כשיכור

ענה אז הקפטן ברוגע
חופזה תעלה לנו ביוקר
לפעמים הקרשים הטרופים על החוף
הם ספינות שלא חיכו עד הבוקר

חש המלח אל הקפטן
סערה משחרת באופק
אפופה באימה ובשכול
מחסירה בי דופק

זעק המלח אז לקפטן
העתיד לא צופן בו גדולות
הוא טומן בחובו רק מוות
ויטמון גופותינו במצולות

השיב לו הקפטן קר-רוח
רק שמיים רוגעים לפנינו
ועת שנביט בה עין בעין
תנוס הסערה חפויה מפנינו

הקיץ המלח עם בוקר
ונדהם כי כחול הרקיע
והנה תחת האופק
חוף מבטחים מפציע

נפל אז לרגלי הקפטן
חטאתי כי יראתי כל כך
מוג-לב הייתי מול רעות הים
וכפי שהבטחת - הרוע שכח

נאנח בחיוך אז הקפטן
בני, אל-נא תיפול רוחך
כי ממש כמו ילד, אפילו מגדלור
פוחד לפעמים בחשיכה.

14.5.09
3:40