בחלום,
את ישנה לידי על הספה של אימא,
והכל בשליטה.
פתאום - פלורנטין גבעתיים,
במרחק נשימה,
וניק הערום זורק אותי מהמיטה.

הצדקה לחוסר צדק,
נעשית בעיניים פקוחות,
ודברים פשוטים כעורות,
נוגעים בחדרי מפעלים,
מתחבקים אל תוך קופסאות.

קווי אוטובוס ריקים,
מתהווים, מתחלפים כרוחות רפאים,
בעת שבשוק הבשר המקומי,
אני קונה אותך,
ומשכיר את עצמי.

בתוך בנק הנפש,
לכל עלמה עמלה,
בשבילך זו משיכת יתר,
בשבילי חוסר קבלה.