תוציא אותי מכל תפיסות המסגרת שלך
הדם שמגעיל את כליך
נובע מפצעים פתוחים
תסיר
אותי

"הגבול שלי קרוב"
מתוח כמו מיתר
רעד קטן אתה כבר
מזנק החוצה
אבל במקום לפרוק
אתה מוכן לבכות, למחות,
להגג בכאבך בלבטיך,

באותה נשימה -
להעיר שאני לא יודעת להיות קלילה,
לדבר שטויות

"זה היה כבר יותר מדיי"
ואם זה יותר מדיי
מה תאמר על לילות שלמים של הזיות
רגעים של פחדים ויומרות של תשוקות
מה תאמר עליי?

בסך הכל העלבת, וכעסתי לרגע
כבר אתה "רע"? כבר אתה נבהל?

במחי יד הפרפרים
שוקטים ועיניהם מצומצמות
כל התשוקה הפרועה נתרככה
הם לא מוכנים לוותר
אני יכולה להיות חמודה וסולחת
אבל על הגבולות שלנו, מותק
אנחנו נצטרך לדבר

(25.5.09, 2:24 ,  אחרי שהלך בעצבנות...)