יקירתי,
כמה שאני אוהב את התקשורת שלנו. סוף-סוף הסכמת לפתוח את
הסיפור. אההה, כמובן, אני זוכר את זה מאוד חלש, את הסיפור שלו
איתך ושלך איתו. כן-כן. כעת מתבררים הדברים, נפלא. ועכשיו תורי
לפתוח את סגור ליבי. "הסיפור שלי איתך נגמר", אם את זוכרת, כך
ובמילים אלו התחלתי את הסיפור שלי "סיפור התאהבותי הקצרצר"
וזה היה בסוף דצמבר, נכון יותר 31 בדצמבר 2007, יותר נכון 6
בינואר 2008, הרגע המכריע, שבו היא מוצאת אותו במיטה שלה
בניגוד להסכמים איתי... ומאז זה נגמר... כן השירה שלי...
הו, יקירתי, כמה מים עברו בסיין הפריזאי... מאז ינואר 2008,
כמעט שנה וחצי שאין כמעט שום קשר. והשיר הזה, שבו אנו מטפלים
כרגע, הוא סיפור אחר לגמרי. אישה אחרת... שאינך מכירה...
לעניות דעתי...
רק שיש לי איזה מכר, מישהו אחר, מהדרום, יותר נכון מערד, שיודע
את שמה האמיתי, לכן כתב מיכל והשם השני... אני והוא נולדנו
באותו קיבוץ...
כמה יפה הסיפור שלך... יקירתי, הגיע הזמן שגם את תשבי לכתוב את
ספר חייך. כל אחד מאיתנו חייב זאת לעצמו. ואני בטוח ששלך יהיה
נפלא! הרי יש לך ניסיון רב בחו"ל, ניו-יורק, אם אינני טועה...
כתיבה נפלאה, ממתינה לך... אין לך מה לדאוג לי בעניין הזה, הוא
סגור. תודה מכל מקום על הזהירות וההתחשבות, זו הוכחה ענקית
לגדולתך!!!
23.5.2009 |