דג יום-שישי מרגיש
חי
בתוך הקיבה שלי

אני יושב על הרצפה
ומתאונן
על בריאתי

שמיים-שמש-ירח-ים
אומר אבא
אתה צריך להגיד תודה

תודה,
אני לא אומר
שמיים-שמש-ירח-ים
לא בראש שלי
כן בראש שלי -

הישרדות
מיום ליום
על שפיות, אנושיות
בעולם
לא שפוי, לא אנושי

יותר מדי שינה
השכל בורח מהאוזניים
נפתלי הדג
עושה פרצופים, מתבלבל במילים
חיים!
מה זה?
אלוהים!
איפה זה?

קפה-סיגריה-מוסיקה
תמצית אנושיות
חיים? קשים
לא מת למות
מוסיקה זה טוב
קפה-סיגריה -מוסיקה
קח מחברת, ילד
כתוב

סחטתי את התפוז שלכם לפה של החתולה שלי
(זה סיפור קטן)
היא פערה את פיה כמו תינוקת אילמת
(זה סיפור אמיתי)
עיניה התגלגלו בחורים
היא הקיאה מיצי קיבה
היא חלתה בטירוף הדעת
(זה סיפור עצוב)
בין אלפי מצבות לבנות זקופות
כמו זרגים
היא נקברה
(ז"ל)
לא מתגעגע לחתולה שלי

אבי הנועם נעים לי
(כמו כדור בראש)
כמו כדור-שינה מקולקל
בתוך הבטן הרכה שלי

יש לו טעם של קוקוס רקוב
(תרופה מקולקלת)
אני מערים את כל הקוקוסים
הרקובים, לתוך ערימת עוסים
עוסים - הם לא עפים

בגלל שכואב
ב-צל עלי הגפן
בגלל ששורף
למרגלות עצי התמר
בגלל שהירח אוכל אותי חי
והשמש מרימה אותי על קלשון

הם לא ידעו מעולם
נתלו בשבבי משפטים
השאירו אותי חי בגופי
ומת בנשמתי

אני מחכה לשלהבת גן-עדן
שתחדור דרכי,
תאיר את כולי
וזה יבוא, זה יבוא...
אחרי הנפילה הגדולה

בחלון הלילה מת,
וגבי מופנה אליו
הם זורעים לי לחם
הם חולבים לי חלב
הם שרים לי שירים,
ומספרים סיפורים

אני חייב לתת
אני חייב לתת עוד
אני חומר ביד היוצר,
אלוהה
ונשרף תחת זעמו
אני מייחל לאורו -
כדי לשרתו

לבי לא יונח בקופסא
אני אתן טוב מעז,
וחסדים
ולא תהיה בי צביעות
ולא זיוף ולא יוהרה
כשאלך עיוור מרצוני
אחר יוצרי
ואומר לו תן,
ואתן חזרה

זה מה שרציתי להגיד
בעוד נפשי ככתם שחור על הרצפה
ולבי המת עוד יתעורר לתחייה
שוב,
אחרי הנפילה הגדולה

אני חי
גם אם מעוות כמו מפלצת,
לא אסתיר פניי בחולשתי
אלך עם טפרים וקרניים,
זנב וקלשון בידי
ואומר שלבי טוב
גם אם הם עשו אותי,
שטן עליי אדמות

בגאווה אלך
בגאווה
מדמם, פצוע, מכוער
שבור לב,
אחצה את מרבד הזכוכיות
יחף
ואטפל בפצעיי
לשירת זמר הדלי
ואישה תהיה לצידי

קטן אני כמו יתוש
קטן העולם כולי רוחש
ארחף בין עולמות
בין סיגריות מסריחות
חסר-אונים מול חידות

לא תוכל פניי לראות
לא רואה, רק הווה
מצטמצם בחרדות
מלקט בדלי סיגריות בוערות

כמה שזה כואב
שאי-אפשר לראות
כמה מוזר כל השמש
נדמה לפעמים היא הולכת

לא רואים דבר
העיניים פקוחות
רואים צלליות של עולם שהכרנו
לא חושבים דבר
הכול מתערבב
סלט של כל החרדות שצברנו

קח נשימה אל תוך הריאות
עיניים שהסתירו בתוכן סודות
אתה יודע הכל, אבל אין כלום

לא רואים דבר
נמלים של תחושות
עולות מתוך האיש שלמעלה
לא מוצא אותי
בתוך החולשות שלי, אני
הכול מתלקח
באש של שלג בתוך הראש שלי
לא מוצא איך להגיד
שכולם שוכחים אותי
דווקא כשזה קשה לי
לא יודע את כל
החשבונות הקטנים, שלו, שלה

לא מוצא את מה לראות
הרחובות קורסים
לא מוצא ב-מה לאחוז
כל המגדלים קורסים
כל ההרים שטוחים
אופק שטוח ים
אופק שטוח שמיים

אין לי כוח לשים פסיק,
בסוף משפט
אין לי כוח לאהוב אותך
ואותך, ואותך
אין כוח לפעמים
לנשום אוויר
אין כוח לפעמים
להחזיק סיגריה

אבל מתהומות האבדון
יש לי כלים לקום
פישלתי כשהכנסתי
רעל
בתוכי

אני רוצה אותך כמו הצגה
על מרקע השמיים שלי