למען כול המילים שנרצחו,
למען כול הזיכרונות שנקטפו,
למען עולם שבור שמלא באוויר,
חי במציאות המפתחת קליפות,
ואני זה המדליק לך את הראש בתמונות,
מהסוג הצהוב והדוהה.

בשבילי כל האמת, כל השקר וכול הטעם,
שבלהגיד אמת שקרית,
אז... בשביל מי העולם הזה נשאר מיותם?
בשבילי הגיע זמן ללכת, כבר כבו הנרות,
עבורי ועבור הימים הריקים.

למי כול הטוהר, כל האושר?
למי תמכור את הסיפור על אהבה אינסופית?
מי יחבק ויאמר מילות תודה?
בשבילי זה יהיה קשה, אני מודה
וטוען שכל עולם שנברא הוא זכר לזה שהתפוצץ.

בשביל להשלים עם העובדות,
עם סביבת התובנות,
ממלא אני אחר הוראות,
בשבילי היית ארץ ואדמה,
היום משתווה לגובה הרצפה.

הנה אני נאבק,
בשקרייך, מנוצל ממילותייך,
נאמן לפחדייך,
בשבילי היית הכל ועכשיו מוטב שתלך,
העולם מתרוקן מחוסר השלמה שבשבילי
אין עוד שום תקווה.

בשבילי אני מודה,
איך צעדתי בשבילייך,
אך היום נזהר ממילמולייך,
עבורי העולם הוא נצח
ואתה רק פרק זמן,
ומי אתה עבורי?
אתה השקט שלפני הסערה.