מסילת רכבת ישנה
ברחוב המקביל לחוף הים
שמיים כחולים
שומעים את הגלים
כתובות קיר גדולות
מונעות ממך להיות תמים
בעולם כל כך אפור

אתה עומד חסר אונים
ואין בך יותר דבר
לפעמים אנחנו מתקיימים
סתם מעצם קיומנו
כוח האינרציה,
כורח הנסיבות.

בין קירות בתים מתקלפים
שומעים הבטחות נמוגות
אתה לא בטוח אם זה
בכי או צחוק רחוק
בכל מקרה העצב נשמע
מחלחל כמו טיפות מהגג

ואתה עומד חסר אונים
אין בך יותר דבר
אם היית יכול למלא את עצמך
בכל דבר שהוא
רק לא הריק הזה
הוואקום הנורא
חלל מובס בתוכך.