רואה אותך מולי, משתקף מעורפל במראה.
כולך אכול, נגוס, מדמם- החבל עדיין כרוך סביבך,
אני מבתרת ומשסעת בך את שיני כמו בציור ההוא של גויה.

בלילה הזיתי אותנו משחקים תופסת,
בעינייך זיק של תום, חמלה וקבלה.
קולך הצוחק והילתך כובלים אותי בשיר ערש אכזרי
ואני נאבקת להשקיטך,
ידי אוחזות את בטני הרופסת והמצולקת
ומנסות לקרוע הכל ממני.

אני מוצאת את עצמי כמו הרחל ההיא-
מעוקרת, מרופטת ששרה לאושר שלו וטהור.
אך יודעת שהפעם זו אשמתי,
מעשה ידי ויצרי.

ואז אני מקיצה לעוד יום של הסתרה,
הדחקה ותפילה שתחזור אלי
בחזרה.

http://stage.co.il/Stories/537332243