תמר...
הנה חלפו עברו להם 30 ימים.
בסה"כ  30 ימים, זה לא כל כך הרבה, אך לנו זה נראה כנצח...
עברו כאן ימים לא קלים , ימים שבהם אנחנו מנסים לעכל את שקרה,
את זה שאת כבר לא איתנו וזה לא פשוט.
זה לא פשוט כי חשבנו על דברים אחרים ותכננו דברים אחרים, ובעוד
חודש היינו אמורים להיפגש במקום אחר, בסיטואציה שונה לגמרי...
אבל החיים לא תמיד לוקחים אותנו לאן שתכננו, כי ככה זה...
מחפשים היגיון ולא תמיד מוצאים..ואיך נמצא?!
הרי רק לפני חודשיים ישבנו - את וטל, אני ויבגני. והרב שאל
אותך אם את יודעת להכין קניידלך?
ואת עם החיוך התמים שלך השבת לו..."לא אבל אני מבטיחה ללמוד".
מי ידע אז שנגיע לרגע הזה במקום הזה.
תמר אני רציתי להגיד לך שאני שמח שזכיתי להכיר אותך ואת כל
הטוב שבך, את החיוך והצורך התמידי לעזור ולתת.
רציתי גם להגיד לך שבקשר לטל אין לך מה לדאוג  כי אני בטוח שאת
כן. אנחנו דואגים לו ולפעמים מציקים.
ומיכל כל הזמן ממלאה אותו באוכל. את אותם הבישולים שכל הזמן
תכננו לסעוד  ארבעתנו יחד.
אבל מירוץ החיים המטורף ,את יודעת (עבודה, לימודים, סידורים
וריצות) מנעו מאיתנו זאת.
אבל אני בכל זאת זוכר ואזכור תמיד את הרגעים שבהם בילינו יחד,
מההופעה באלפנט דרך המסלול בנחל השופט ובכלל את כל הרגעים.
אני זוכר שגם הבטחתי לך לשמוע את השירים שכתבתי, לא הספקתי ורק
בקרוב הם יצאו לאור.
אבל אני מבטיח וכולם שומעים כך שלא אוכל לאכזב שכשיצא הדיסק
יהיה בו חלק ששמור רק לך.
תמר אני מאושר מזה שהיתה לך ולטל אהבה גדולה כי אהבה גדולה
ואמיתית, גם כשהיא נגמרת, אין לה סוף!
ועוד דבר אחד אחרון לפני שאסיים...
בן אדם טוב אחד אמר לי לא מזמן שרק הטובים ביותר מגיעים בסוף
למקום הטוב ביותר
אין לי צל של ספק  שאת נמצאת במקום הזה עכשיו.
ואנחנו, כל אחד במירוץ הפרטי והמטורף שלו נמשיך.
אך לעולם ולו לרגע אחד קטן לא נשכח אותך.

15 מאי 2009