בדיוק ברגע
שהתחילו לנגן ברדיו
את פסקול חיינו
שמענו ברקע
את המכוניות מתרסקות
וראינו איך גלגלי הזמן
מתחילים להאיץ
לא ניסינו לעצור אותם
לא היה לנו סיכוי
את ואני
רק עמדנו מאחורי הגדר
חיכינו שההצגה תיגמר,
כדי שנוכל להיכנס
ואיך תמיד ברגעים היפים
זה בער בתוכנו
עד ששרפנו הכל בלי לשים לב
ואיך ברגעים הקשים
נצמדנו לזרות לא ברורה
עד שהתעוררנו חבולים
את אומרת, זה הפסקול של חיינו
אנחנו לא יכולים להפסיק לשמוע אותו
ואולי, זה רק הזמן שחולף
הוא משאיר בנו סימנים
ואז נוטש
עכשיו אנחנו שניים
מחכים שהכל ייעצר
ואת אומרת
תחכה עוד רגע, עוד שנייה
בוא נמשוך את הרגע שעומד להיעלם
כמה שאפשר
כמו שניים, שיודעים כבר
שהרגע הבא, יהיה הנורא מכולם
אז הם רוצים עוד להנאות
ממשהו שמעולם לא יהיה
גם אנחנו רוצים, שיהיה לנו במה להיזכר
יום אחד שניתפס, או ניתלה
ברגע הזה, בטח נשמע את הפסקול של חיינו
אבל מה לעשות
שאנחנו יודעים את המילים
ומכירים את המנגינה, שנגמרת בבת אחת
עם התרסקות של מכוניות
דם על הכביש
ושנינו מביטים, אחת על השני
יודעים מה זה אומר
ויכולים לראות את גלגלי הזמן רצים
הם לא מחכים שנדביק את הפער
הם לא מבקשים שנמהר
כל מי שהלך לאט, הפסיד
ורק את אומרת, בוא נהנה מהרגע הזה עוד קצת
כי הרגע הבא, יהיה הקשה מכולם |
