אני עומד במדשאה ענקית. יש מלא אור. השמש בדיוק מעל ראשי. אני
מתחיל ללכת. דשא ירוק. עוד ועוד ממנו. אני מרגיש כמו עוד עלה
שיוצא מהאדמה. אני הולך על הדשא, מרגיש אותו, חי אותו. אני
נהפך להיות הדשא.
אני זעיר, ירוק. אני מרגיש חי, מרגיש מים זורמים בתוכי, מרגיש
אור שמחייה אותי. אור שעושה לי לחייך. אני רואה את כל האחים
שלי. כולם נשפכים מצחוק, אוהבים, נהנים. אנחנו אין סוף. שדה
ירוק ויפהפה.
אני מסתכל קדימה ורואה את אחד מאחיי. אני הופך להיות הוא. במבט
חטוף לאחור אני רואה את אותו האחד שהייתי אני לפני רגע קצר.
אני מחייך אליו, והוא מחייך בחזרה. אני מסתכל שוב קדימה, עוד
אח. נראה שהוא מאושר, שמח. אני עובר אליו. עכשיו אני הוא והוא
אני.
אני ממשיך ככה, מרגיש את כולם והם אותי, המים המחיים שזורמים
בנו, השמש המלטפת. אני נע עם העולם, והעולם נע איתי.
אני רואה עץ גדול וזקן באופק. אני רץ, עובר מעלה לעלה, מאח יקר
למשנהו.
הגעתי. אני למרגלות העץ, מביט למעלה בציפייה, ניצוץ בעיניי.
העץ שולח מבטו אלי ועינינו נפגשות. לבנו נפגשים. אנו אחד. אני
מרגיש את האנרגיה שלי, את ההווי שלי מרקד ומתרוצץ בתוך העץ.
לומד אותו, מלא סקרנות ותשוקה. אני מגיע לעלה הכי גבוה ומסתכל
על הנוף. מאחורי משתרעות מדשאות אינסופיות, ולפני נמצא חוף
הים. כה יפהפה ועוצמתי הים. שולח בי מבט ורוח חודרניים.

שקט פה ושליו.

אני מאושר.