מה עושים עכשיו?
הרגע איננו, ואיש מאיתנו לא אחז בו כדי לברר את האמת אבל תחושת
הרגע עדיין כאן. חוסר מנוחה משתלט עלי (ואולי גם עלייך?).
הרגשות והתקוות שכבר הכנסתי למחסן מנסים לפרוץ את דרכם החוצה
דרך הדלת הנעולה. ועכשיו מה? לדבר או לא? להניח לרגע ולרגשות
להישאר מאחור ולהמשיך הלאה, כמו תמיד?

מה עושים עכשיו?
לפעמים נדמה לי שאני מדמיין הכל. אבל יש דברים, חיבוק למשל,
שקשה מאוד לדמיין. הוא היה שם ויחד איתו כל הרגשות והתחושות.
ואת טוענת שהכל בסדר אבל מחבקת כאילו כלום לא בסדר. ואני עוד
רגע מנשק אבל עוצר את עצמי. ולא יכול להימנע מהתחושה שאם לא
הייתי עוצר, עכשיו הכל היה בסדר. אצל שנינו. האם זו תחושה בלבד
או מציאות?

מה עושים עכשיו?    
לא יכול להתרכז, אבל חייב. היום יום דופק על דלתי במלוא
העוצמה. ויש לימודים ומטלות וצריך לאכול ולשתות ולנשום. אבל את
עדיין שם במרחק מילה אחת. והפחד כל כך גדול. לאבד אותך או לאבד
אותך? בכל מקרה אני מפסיד. אז שוב השגרה מנצחת.

מה עושים עכשיו?
לא עושים דבר.