להתבוסס באכזבה היא התמכרות סוררת,
כמו ניזון מאהבה המתלבה מתוך כאב.
את המתוק אין להכיל כך סתם, בראייה בוררת,
המר המטפטף, מידתו, כטעמו, נרכשת
ונפש מתבשמת בקל יותר להאמין.

כללים של הגנה מפני האושר,
קוראים מן החומות שנבנו מתוך כאב,
לעד יקסימו הדברים שלעיתים ניזון מהם הלב.
הקרבתה של התמימות וודאי גבתה מחיר מתאים,
תמורת הדרתה גם אקריב את אלוהים...

לכל אשר נכפור בו וודאי נמצא סיבה
על בימת הטענות של הצטדקות והפרכה
גם האמת, שמטבעה אישית היא, לא חסינה לקולות הגחמה.
מאידך אמונה לא ממאנת להצטדק לה ברבים,
איש איש אל מול עצמו עומד שם, בין החלטות למעשים.

כל עוד נבחר להתעוור, אמת ושקר היינו הך הם,
אם לא נקשיב, תורנו לדבר, גדולתו תדעך,
וגם הפניתי את גבי אל התחושה אך כאבי עוד לא שכח
ההתעלמות תשכיח בינתיים שעוד תשוב ותאכזב,
עתה המרירות בפינו חשקה להתעכב.

מגוון חושים מסובכים כדי לתאר פשטות
על טבעם של הדברים נחייה, כל עוד מחירם הוא תלות לכך
מגוון של עומק הכיסים, כשל הון ההתמודדות
מול כל אשר וודאי ידענו וממגוון בחירות נשכח
אין פלא שהפשטות מסובכת היא כל כך.