וילבש האקדח מסכת אדם,
ופנים רבות לו.
ותביט התשוקה באקדח ותבקש את עזרתו

אז יכרע היחיד על ברכו
וייתן צווארו, לשחיטה
בעבור חסדיו.

בור ומוטעה
יעלה האדם לרגל מזבחות הכלי
אל זרועות פניו השונות,
אל חיבוקם המנשל
של כוהני הזבח.

ממון, ממון, זעקו בפרנקפורט
אך לא חזו את האליל המחפצן
אשר גדל בין רגליהם

וישתה אל חדש זה את דם עורקיו
מגרונות הפרט
ויישא לאשה את השטר.

וימלוכו, פניו ופניה, באדם
ותשתוק התשוקה, תתבוסס בשתיקה כשפחה
נשכחת, בחדרה הנעול בריח
כי שכח האדם את אהבתו האחת,
כי נאלם דום,
כי עבד הוא, לציון השכיח.

"פרנקפורט" - אסכולת פרנקפורט: תיאודור אדורנו, הרברט
מרקוזה..
"מחפצן" - מונח מרקסיסטי, מלשון "הופך לחפץ"