הוא יושב מולה בחוסר אונים, הספה חובקת אותו ברוך בזמן שהיא
עומדת מעליו, מסתובבת בסלון ומדברת, כמו תמיד היא משתמשת ביותר
מדי תנועות ידיים, כמו תמיד היא מתלהמת מדי, ומשתמשת ביותר מדי
מילים כדי לתאר דברים פשוטים.
כמו תמיד, הוא חצי נשבה בקסם הדברים, רוצה בכל כוחו להימשך יחד
איתה אל הזעם העיוור, אל חוסר האונים הנורא והנפלא שהיא נמצאת
בו, כמו תמיד, הוא מזכיר לעצמו שהוא חייב להישאר הוא.

" אני לא מבינה, אני פשוט לא מבינה את העניין, אם אתה רואה
מישהו ברחוב, נכון? הוא ברחוב, והוא צריך עזרה, קרה לו משהו.
אדם בוגר, יושב ברחוב ובוכה בגלל משהו. לא תגיד מישהו משוגע
לחלוטין עם בגדים קרועים ובוץ על הפנים, בנאדם רגיל לגמרי, הוא
יושב על ספסל ברחוב והוא בוכה, והוא בחליפת עסקים, והוא בוכה
ואנשים עוברים לידו והם ממשיכים ללכת והם תוקעים בו מבטים, אתה
לא תאמין בכלל, כאילו הוא איזה יצור דוחה, סוג של שבלול בלי
בית, והם ממשיכים ללכת והוא ממשיך לבכות
ואנשים פוגעים בחתול עם האוטו שלהם וממשיכים לנסוע כאילו זה
בקבוק פלסטיק. לא, בבקשה, אל תעצרו לבדוק אם אפשר להציל את מה
שאתם רצחתם, כן תמשיכו בטוח שהחיים שלכם חשובים יותר מחיים של
משהו אחר, ברור שהעבודה שלכם זה הרבה יותר קריטי מאשר כל יצור
חי אחר, שהוא קרוב לוודאי יותר נחות מכם.
כן בואו כולנו נהיה אגואיסטים מגעילים
אתה יודע שיש חוק, שאם אתה רואה מישהו שצריך עזרה בצד הכיש אז
אתה לא חייב לעצור, אבל אם אתה עוצר אז אתה חייב לעשות כל מה
שאתה יכול כדי לעזור לו? כי אנשים שיכולים אולי לעזור יראו
שמישהו אחר עצר אז הם ימשיכו לנסוע
למה אנשים הפסיקו להיות האיש שעוצר? זה האחריות שלנו, בתור ברה
מתורבתת, בתור אנשים עם כוח, בתור בני אדם אחד לשני, לעצור בצד
תמיד. תמיד תמיד תמיד תמיד
למה יש כזה דבר פוליטיקלי קורט? מה הולך איתנו? למה צריך
להסתיר את מה שאנחנו רוצים להגיד כי זה פוגע? זה אנחנו בכלל
רוצים להגיד משהו פוגע? למה העולם הזה מסריח?
אני לא רוצה ככה. לא רוצה.
אני רוצה תמיד לעצור בצד
אני רוצה לשכב על הרצפה במשך 40 דקות כדי לשכנע חתול עיוור
לבוא לקחת איתי לווטרינר בלי שיחשבו שאני משוגעת. אולי אפילו
מישהו ינסה לעזור לי. אולי ילדים לא יבעטו בו, כי הוא לא רואה
אותם.
אני רוצה שאחרי ארוחת חג, להציע לקחת את מה שנשאר לנו להומלס
ליד תחנה מרכזית במקום לזרוק לפח לא יהיה מוזר, זה יהיה
הגיוני. כי למה לא לעשות עיקוף קטן בשביל לשמח מישהו אחר?
אני רוצה לשאול אנשים עצובים אם הכל בסדר ואם אפשר לעזור ואם
הם רוצים חיבוק בלי לספר לי כלום ושזה בסדר.
אני לא רוצה שמישהו יהיה פחות טוב ממני, או יותר טוב ממני, לא
בני אדם ולא אף אחד. אני לא רוצה לתת לחיים שלי להמשיך כשאפשר
לעשות משהו, להמשיך ללכת לכיוון האוטובוס ולשים אוזניות כדי
לשכוח שהרגע עברתי ליד מישהו שיכולתי לעזור לו, שיכולתי
לשנות.
אולי  .. "

והוא יושב שם, ושותק בתגובה לכל השאלות.
הוא לעולם לא יגיד את מה שהוא חושב, הוא יקום, יחבק אותה,
ירגיע את הסופה, ויחשוב בראש, לעצמו " את פשוט נאיבית מדי
לעולם הזה"