אחד במחיר מלא
ועוד שניים
בעשר
אני מרגישה ממש בסדר
עם זה שאותי
אפשר לקבל
בחינם

"כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו.
אך המשפחות האומללות - אומללות הן
כל אחת על פי דרכה".

כאשר מביטים בהורים וילדים
אשר דומים
אלה לאלה יותר
משהם יודעים
יותר משהם מודים
בינם לבין
עצמם
סוחטים אלה את אלה
רגשית וגם
כלכלית
לא נותר אלא
לרדוף אחר
כל עותק של אנה קרנינה
עד האחרון שבהם
כדי למחוק ביד גסה
את המשפט הראשון

כל המשפחות אומללות.
אולי על פי דרכן
אך במידה שווה פחות
או יותר

נערה חומרנית
נוסעת במונית
שירות
לראיון עבודה
נוסף במקום בו
אין היא חפצה לעבוד

נערה חומרנית
מצמידה את ידיה
לשמשה של חלון
ראווה
וכל נפשה החומרנית מתאווה
לזוג נעליים או
לשני זוגות

נערה חומרנית
לא עונה לטלפון כשהיא יודעת
שהשיחה תפתח ב:
"אני חוזרת אלייך בקשר לקורות החיים שלך"
ובצד השני תהא זו
מיכל או הדס או גלית
מחברת ההשמה או
ממשרדי כוח האדם
עם "הצעת עבודה מצויינת"

"יותר כמו הצעת עבודה מזויינת"
תסנן הנערה החומרנית
זה לא שטוב לה ככה
או שהיא עצלנית
היא פשוט לא רוצה
שישימו אותה
וכוחות האדם
אזלו לה
מזמן

נערה חומרנית נשארת בבית
לכתוב

ארי שריסון מתקשרת עם אלוהים
זו לא בדיחה זו כותרת
שהייתה בעיתון
אני מאוד מקווה שמדובר באלוהים
אחר בתכלית
מזה שאני מדברת איתו
כי אם הוא מדבר עם אחת כמו שריסון
אז אין לו מה לדבר איתי
יותר

אי אפשר לבנות קריירה
משני הדברים הללו
שבהם אני ככל הנראה
מוכשרת יותר
מאנשים אחרים

משירה אי אפשר
להתפרנס ומזיונים
הייתי מעדיפה שלא

אתה מבין?
אמנות וכסף
פשוט לא הולכים יחד

אם נחזור רגע להתחלה
של כל זה:
הרי שהמילה הכתובה
פושטת רגל
ויד
אפשר אפילו לומר שהיא ירדה
לזנות
בקרוב תוכל למצוא
ברחוב העצמאות בנות שיצטטו
את דוסטויבסקי
ואת עמוס עוז בזמן
שימצצו לך
(אחר כך הן גם יגרגרו
סונטות של שייק-ספיר)

אל תדאג ידידי
אתה תמשיך לקבל בצומת
כמו שהתרגלת
ארבע במאה
בתחת שלי

עזוב אותך מתרופות פסיכיאטריות
נוגדות דיכאון
זה נכון
החיים בתל אביב
היו חיים
בבועה נהדרת בה
אובר דראפט זה לייף סטייל
או לפחות הצהרת
אופנה

אין בכל העיר הזאת
בית קפה אחד נכון
יותר מזה שברחוב המקביל
והחום כאן פחות
מהביל, הסמים אולי זמינים
יותר בשכונות
הנמכות והנשכחות
אבל אנחנו על ההר
לפחות זה מה שאני אומרת לעצמי
בימים כאלה
בהם סיבוב אחד קצר ב
דיזנגוף היה מרגיע אותי
כמו ששום דבר
אחר לעולם לא
יוכל.