|
אני הולכת הוא חוזר
גורם לי עוד פעם לוותר
על עצמי וקצת עלינו
על עתיד שמחייך
אני בורחת, קצת פוחדת
גרה רק בתוך עצמי
אני לא שייכת לכאן
לפעמים באה, לפעמים לא
אם רק הייתי קצת פחות עוף מוזר
מתרגשת מכל דבר
אולי אז
הכול היה מסתדר
ואימא שוב בוכה ואבא בוהה
כל יום ברכבת, רק אני והמחשבות
תיקחו אותי מכאן
רוצה לבהות לי בשמים
הדמעות לבד זולגות
אולי היה שונה אם היינו שניים. |
|
|
בשואה, היו
יהודים שנטרו
טינה לתפיסה של
דאגה למחר,
וטענו כי יש
לנהוג לפי "אכול
ושתה כי מחר
נמות". ואכן, הם
אכלו ושתו
ולמחרת מתו.
אדולף |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.